האתגר ההנדסי
הרגולציה בישראל מחייבת התקנת מערכות אטימה העומדות בדרישות BAT (Best Available Technolgy). בפועל, אמנם, הרגולטור לא מגדיר באופן מדויק איזו טכנולוגיה היא "הטובה ביותר". עמימות זו יצרה מצב שבו מגוון פתרונות בשוק הוצגו כעומדים בדרישות, גם כאשר רמת האטימה שלהם הייתה חלקית בלבד. מערכות אטימה של הדור הישן מתקשות להתמודד עם עיוותים בדופן המיכל ואינן מסוגלות להבטיח רציפות אטימה מלאה. כתוצאה מכך, עדיין חלות פליטות מזהמים משמעותיות ולרוב, ניתן לזהות אותן רק לאחר מילוי המיכל, באמצעות ניטור תרמי. בשלב הזה, מטבע הדברים, הנזק כבר נעשה. במקביל, החמרת האכיפה מצד המשרד להגנת הסביבה, לצד שימוש באמצעי ניטור מתקדמים, חשפה פערים בין דרישות התקן לבין הביצועים בפועל בשטח והובילה לצורך אמיתי בפתרון הנדסי שמספק אטימה אפקטיבית, ולא רק עמידה פורמלית בדרישות.